בנם של ריטה ודוד. נולד ביום י"א בתשרי תשמ"ג (28.9.1982) בעלומים. ילד שני במשפחה. אח לליאור, כרמית, איתמר, רות, יהודית ואמונה.

בעלה של אביטל ואב לנדב, שירה, רני, נעם, צור וניתאי.

אוריה גדל והתחנך בקיבוץ עלומים שבנגב המערבי. ילד שקט וצנוע, שינק מהוריו ערכים של יהדות, אהבת הארץ, העם והאדם. מגיל צעיר גילה כישרון מוזיקלי וניגן בקלרינט.

הרב קולא, רב הקיבוץ, תיארו כנער ישר דרך, תם ונעים הליכות שעדינות ניכרת בכל מעשיו. לימוד התורה היה נר לרגליו, וכבר בגיל שש-עשרה הציע תוכנית מפורטת לחינוך הנוער לעבודת התורה.

אוריה היה בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך באחיו ובאחיותיו. הוא כיבד את הוריו, סביו וסבתותיו, דאג להם והקפיד לבקרם בכל הזדמנות. אחיו סיפרו על אח רגיש וחכם שהיה מודל לחיקוי והערצה ותמיד עמד לצידם.

אחרי בית הספר היסודי למד בישיבה התיכונית לחינוך תורני סביבתי במצפה רמון. הנופים, המרחבים והשקט של המדבר התאימו לאופיו - שקט הטומן בחובו עומק ועוצמה. לאחר התיכון המשיך לישיבה גבוהה ולמד ב"בית מדרש רעותא" ביישוב כרמל שבדרום הר חברון, שם העמיק את הקשר עם התורה ואת עולמו הרוחני. בחור ערכי ועניו היה, שאהב להתעמק בלימודי התורה וגילה חשיבה מקורית ועצמאית. אוריה נהג לכתוב את הגיגיו ומחשבותיו. בין היתר כתב: "מטרת הלימוד אינה לסמן וי על הספרים הנלמדים, ואף לא בשביל שאוכל לענות למתקשים או כדי להוכיח שאני ראוי להיקרא שיעור כך וכך, אלא להקשיב לספרים באמת, מתוך הבנה שזה יקרב אותי לדעת את ה' אלוקי ומתוך כך לאמונה וביטחון ואושר פנימי ושמחה אמיתית".

בשנת 2006 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. עד מהרה בלט במסירותו ובמקצועיותו וזכה להערכת מפקדיו. לוחם למופת, שלא נח לרגע ותמיד חיפש היכן יוכל לתרום ולמי יוכל לעזור.

אחרי שירותו הסדיר המשיך בשירות מילואים ככל שנדרש, שירת בחטיבה 401, פלוגה ז' בגדוד 52. בשנים האחרונות במילואים שימש כנהג טנק של המ"מ (מפקד המחלקה) ועשה תמיד את עבודתו על הצד הטוב ביותר.

בשנת 2008 נישא לאביטל ובמהלך השנים נולדו לבני הזוג שישה ילדים - נדב, שירה, רני, נעם, צור וניתאי. המשפחה התגוררה ביישוב כרמל ובהמשך בנריה שבמערב בנימין. אוריה היה איש משפחה למופת ואב מסור שהקפיד להקדיש זמן לילדיו בכל יום. הוא עטף אותם בחום ובאהבה, ובסבלנות אין קץ הקריא להם סיפור ועוד סיפור.

איש הגות, אדם מעמיק וחושב, שחתר לאמת פנימית ולימוד תורה. אוריה השתתף באופן קבוע בחבורת משניות ונהג לקחת עמו משנה לכל מקום. על הסימנייה שלו הופיע המשפט: "הפשטת הגשמיות מתוך אהבת חיי הרוח שבי והכרתי אותם". הוא הרבה לכתוב בפנקסיו האישיים מסרים, מחשבות ושירים. בין היתר פירט כיצד להיות נוכח בהווה ולהתרכז בלימוד: "חיה את הרגע. כרגע יש רק את זה. אל תחשוב על כל מה שיש עוד ללמוד. כל לימוד יהיה בו". הוא הדגיש את החשיבה המקורית: "הבן כהבנתך, טוב אתה כפי שאתה. אל תנסה להיות מישהו אחר, אל תקנא באחרים. אות מיוחדת לך יש בעולם", ואת הלימוד המתמיד בחיים: "איזה הוא החכם, הלומד מכל מה שאירע לו, הלומד מכל מה שיש לו, מכל מה שהוא - הצלחות, כישלונות, הפסדים וניצחונות. הלומד מכל מי שנפגש עימו, מכל הסובב אותו – האוויר וההרים, הצמחים והחיים. הלמד. מכל. והוא אדם".

אדם שוחר שלום, מלא נתינה ואהבת הזולת. אוריה היטה אוזן קשבת והתעניין באדם העומד מולו. כמי שתמיד נכון לעזור, התנדב לעזור לקשיש ונרקם ביניהם קשר מיוחד.

למרות שהיה פטור משירות מילואים, אוריה המשיך להתנדב מתוך תחושת שליחות עמוקה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת קיבל אוריה צו שמונה וגויס למילואים.

אחרי ימי התארגנות ואימונים, ב-31.10.2023 הגיע לשטח סמוך לגבול עם עזה כדי ללוות את הלוחמים ולעזור להם להעמיס ציוד. כאשר המ"מ סיפר כי נדרש מחליף לנהג הטנק, מיד הסכים, הצטרף לכוח עם הציוד שלו ונכנס עם יחידתו לצפון רצועת עזה.

לאחר שני ימי לחימה יצאו הטנקים מקו ראשון למילוי דלק ותחמושת והגיעו למקום כינוס למנוחה ולהתארגנות. כמה מחבלים תקפו את הכוח בירי, אוריה נהרג בחילופי האש.

רב-סמל ראשון אוריה מש נפל בקרב ביום י"ח בחשוון תשפ"ד (2.11.2023). בן ארבעים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, שלוש בנות ושלושה בנים, הורים, ארבע אחיות ושני אחים.

הוריו ריטה ודוד ספדו: "אוריה בננו, נולדת במוצאי יום כיפור וכבר בלידתך תרמת וזיכית אותנו במצווה. גדלת לילד אוהב את הבריות ושוחר שלום. תמיד דאגת למצבנו וכשהיינו צריכים אותך היית ראשון לצידנו. נזכור אותך לעד ותורתך תעמוד לנגד עינינו".

ספד ליאור אחיו: "לפני שלושה שבועות כיסה ענן שחור את הארץ. בצהרי שבת קודש אתה ואלפים קמתם מהחושך, התייצבתם בראש המחנה להדליק את האור, לגרש את הרוע. אוריה, הוספת אור, טוב, חמלה, ענווה, עין טובה, קדושה, אהבה ואמונה. אוריה אחי, שנינו לא דיברנו. אתה איש של שתיקה. השתיקה בינינו הייתה השיח. שיח נשמתי. אני מעריץ אותך. אביטל היקרה והילדים, בכל אחד מוטבע זכר מכוחו של אוריה. האמנת בעוז. כולך עוז ועוצמה. איש של עשייה, איש של אדמה".

בעיזבונו של אוריה נמצאו פנקסיו האישיים שבהם כתב תובנות ומסרים לחיים. אשתו אביטל הקימה קבוצת פייסבוק בשם "אוריה מש כתבים" ובה מתפרסמים קטעים שכתב. כמו כן הופק פנקס מעוצב דומה לפנקסים שבהם כתב. בתי ספר ביישובים שונים ציטטו בתעודות סוף השנה משפטים מתוך כתביו.

פרויקט ''לגעת באור שלהם'' של "אולפנת צביה חפץ חיים" העלה סרט על חייו של אוריה שכותרתו "לעשות הכול בשקט בלי שידעו, בצנעה". הסרט זמין לצפייה ביוטיוב.

לזכרו של אוריה, נויה עמרם כתבה שיר שהלחין אבי ברק: "בין מסך עשן/ לטנק בוער/ מושלך ברעם הס/ ובין קבלת הדין/ כטיפות המשפט נושר/ 'זאת המשימה אני נכנס'./ ושישה טהורים/ מתמימות ליתמות/ נתונים במצב לא נתפס/ ורכונים מעל קבר/ מבני מצווה עד ינקות/ 'זאת המשימה אני נכנס'./ חיוך צנוע/ ענוה ושקט/ הותיר וכתב בפנקס/ מילות חוכמה ואמונה דובקת/ 'זאת המשימה אני נכנס'./ ותעיד האמת/ ותעיד התנדבותו/ שעל עצמו לא חשב/ - ולא חס./ ומול המפקד/ מכריז ואומר כפשוטו/ 'זאת המשימה אני נכנס'". השיר זמין להאזנה ביוטיוב.

לזכרו הופצה מדבקה עם המשפט: "לעשות הכול בשקט. בלי שידעו - בצנעה" שנכתב על ידי אוריה.

ביישוב נריה שבו התגורר פועלים להקמת בית מדרש לזכר בני היישוב, בהם אוריה, שנפלו במלחמה.